המחוזי בת''א פסק: מותר לעיריית תל אביב לגבות ארנונה רטרואקטיבית בנסיבות מסוימות

מאת: רותם נועם ● 16/5/2020 17:52 ● ערב ערב 2100
בית המשפט המחוזי בתל אביב מפי השופטת מיכל אגמון גונן, פסק בחודש ינואר השנה, כי עקרונית ניתן לאשר גבייה רטרואקטיבית של ארנונה בנסיבות מסוימות, אך ידו של ביהמ"ש נדרשת להיות קפוצה בהתרת חיובי ארנונה רטרואקטיביים. המקרה דנן הוא אחד מאלה בהם נדרש ביהמ"ש לשחרר את ידו הקפוצה ולאפשר לעירייה לגבות את השומה הרטרואקטיבית.
המחוזי בת''א פסק: מותר לעיריית תל אביב לגבות ארנונה רטרואקטיבית בנסיבות מסוימות
צילום גוגל סטריט וויו

המדובר היה בעתירה מנהלית בעניין שומת ארנונה רטרואקטיבית לגבי נכסי חברת איחוד ארגזי ישראל בע"מ,  שהוצאה בשנת 2011 ומתייחסת לשנים 2010-2004. המחלוקת בין הצדדים הצטמצמה למספר קטן יחסית של סוגיות משמעותיות ועקרוניות. הראשונה, האם עירייה רשאית לגבות ארנונה רטרואקטיבית באופן כללי ובאילו תנאים ומגבלות, והאם העירייה רשאית לגבות את הארנונה באופן רטרואקטיבי במקרה דנן. השניה, באם ייקבע שהעירייה רשאית לגבות ארנונה רטרואקטיבית במקרה זה, אזי מהו שיעור הארנונה הרטרואקטיבית, כלומר אילו מהאלמנטים של שומת הארנונה יש לאשר ואילו יש לבטל (זאת תוך התייחסות לשטח, לייעוד הקרקע ולשאלת קיומם של הבדלים בין השנים השונות בתקופה הרלוונטית).

בימ"ש לעניינים מנהליים קיבל את העתירה באופן חלקי בלבד:

בפסיקה נקבע, עקרונית, כי ניתן לאשר גבייה רטרואקטיבית של ארנונה בנסיבות מסוימות. עם זאת, גבייה רטרואקטיבית לא זו בלבד שאינה מאושרת בכל מצב, אלא היא אף אינה "דרך המלך" ונקבע לא אחת כי ביהמ"ש לא יאשרה בנקל. בעוד בגביית ארנונה פרוספקטיבית נקודת המוצא היא כי הרשות המנהלית פועלת בסבירות, ועל הנישום רובץ נטל הראיה שלא כך היה, המצב מתהפך בעת שמדובר בחיוב רטרואקטיבי. לאמור: חזקת התקינות המנהלית נסדקת. הרטרואקטיביות נוגעת גם לשאלת הנטל. נקודת המוצא היא שנישום המעוניין לטעון כי שומת הארנונה הפרוספקטיבית שקיבל אינה תקינה, עליו הנטל להוכיח זאת. אך המצב מתהפך בעת שמדובר בארנונה שהוטלה רטרואקטיבית, שכן נטל הראייה נובע מחזקת הסבירות המנהלית, שכאמור נסדקת בעת שמדובר בארנונה רטרואקטיבית.

עם זאת נקבע כי גם אם העירייה התרשלה באי גביית ארנונה, אין הדבר גורר אוטומטית ביטול השומה הרטרואקטיבית. כפי שנפסק בעניין הראל, ברשלנותה חדלה העירייה כלפי הציבור, ולא כלפי המשיב וודאי שאינו יכול לטעון כי נפגע בגינה. בענייננו, העירייה טוענת כי לא גבתה את הארנונה בשלב מוקדם יותר מפני שהעותרת לא שיתפה עמה פעולה. העותרת טוענת כי העירייה לא מדדה את הנכסים על אף שאיש לא מנע ממנה לעשות כן. לא נמצא לנכון להרחיב בעניין, שכן אף אם ייקבע כי העירייה התרשלה בכך שלא בדקה את שטח הנכס מוקדם יותר, אזי אין התרשלות הרשות מאיינת את זכותה לגבות ארנונה מהציבור. מעבר להלכת הראל, בבוחננו סכסוכים בתחום גביית הארנונה עלינו להתבונן באיזון האינטרסים בין הפרט לרשות. עצם ההימנעות מתשלום מס ארנונה פוגעת בציבור. במקרים מעין אלה נראה כי אף משיקולי איזון האינטרסים לא ראוי יהיה לפסול את האפשרות לגבות ארנונה באופן רטרואקטיבי אף אם העירייה התרשלה. שכן, כספי הארנונה מיועדים למתן שירותים לציבור הרחב. לפיכך יהיה זה לבסוף הציבור בכללותו שישלם את המחיר בפועל אם הגבייה תיאסר מכל וכל.

אחד הקשיים הנובעים מגבייה רטרואקטיבית של ארנונה היא טענת ההסתמכות, הנישום יכול לטעון כי העובדה שהארנונה לא הוטלה עליו בזמן אמת, ובמשך מספר שנים, גרמה לו לכלכל את צעדיו באופן שונה. לא זו אף זו, גבייה של סכום רב בבת אחת, עלולה להובילו להתרסקות כלכלית. ברם ככלל, אין לקבל טענת הסתמכות על גביית חסר של ארנונה, שכן מחזיק בנכס חייב בתשלום ארנונה בגינו. במקרה דנן קשה לקבל את טענת ההסתמכות, כי העותרת גבתה ארנונה מהדיירים ושילמה לעירייה. היינו, העותרת, שהייתה מודעת לכך שבשטח הנכס מתבצעות הרחבות שונות, הייתה אמורה לדעת כי תידרש לשלם ארנונה אף בעבור השטח שהתווסף. לפיכך, העותרת אינה רשאית להיתלות בעובדה שהעירייה לא עדכנה את שומת הארנונה כדי לבסס טענת הסתמכות, לפחות בנוגע להרחבת השטחים.

יתר על כן, יש להבחין בין ציפייה להסתמכות. היינו, האם העותרת ציפתה להמשך לקבלת הטבה ולשלם ארנונה בחסר, או שמא ממש הסתמכה על הטבה מדומה זו, דהיינו, הייתה מכלכלת את צעדיה אחרת לו ידעה מראש כי יהיה עליה לשלם את שיעור הארנונה המלא, ללא ההנחה המוטעית שקיבלה. במקרה דנן, מעבר לאמרה הכללית לעניין הסתמכות, ישנם גורמים נוספים המקשים לקבל את טענת ההסתמכות. ראשית, לא נראה שהעותרת הייתה מוותרת על פעילותה העסקית נוכח עליית שיעורי הארנונה. דהיינו, כל עוד עליית שיעורי הארנונה לא מביאה את החברה לידי הפסד ממושך אלא שומרת אותה רווחית, אין סיבה הגיונית לכך שהייתה החברה מכלכלת את צעדיה אחרת. מכל מקום, העותרת לא הביאה כל ראייה למעט אמירות כלליות לעניין זה. שנית, העותרת טוענת כי ע"פ ההסדר בינה לבין השוכרים במשך שנים היא שילמה את הארנונה ולאחר מכן גבתה מהם החזרים. מכאן נובע שבכל מקרה לו ידעה ששיעורי הארנונה גבוהים יותר מאלה ששילמה בפועל הייתה מכלכלת את צעדיה באופן שונה, וגובה את הארנונה הגבוהה יותר מהשוכרים. אמנם, ייתכן כי היום לא תוכל לגבות את ההפרשים מכל השוכרים, אך הדבר מצביע על כך שטענת ההסתמכות, לכשעצמה, אינה מבוססת דיה.

לסיכום, נמצא שעל העותרת לשלם את הארנונה, על אף שמדובר בגבייה רטרואקטיבית. אומנם, ידו של בית המשפט אכן נדרשת להיות קפוצה בהתרת חיובי ארנונה רטרואקטיביים. אולם, המקרה דנן הוא אחד מאלה בהם נדרש ביהמ"ש לשחרר את ידו הקפוצה ולאפשר לעירייה לגבות את השומה.

אשר לשיעור הארנונה. שני הצדדים לא הצליחו להרים את הנטל ולהוכיח באופן מספק את טענותיהם בעניין גודל הנכס. העותרת לא הצליחה להראות בצורה מספקת כי הנתונים שהציגה העירייה שגויים ולהציע תשתית ראייתית חלופית. העירייה לא הוכיחה באופן חד משמעי שכלל השטח שנמדד על-ידה בסמוך לשליחת השומה הרטרואקטיבית היה קיים באופן זה כבר משנת 2004. לאור העובדה שאף אחד מהצדדים לא הציע הסבר ראוי להתפלגות הבנייה במהלך התקופה המיוחסת, החבות בגין ההפרש בין השטח המחושב בשומת הארנונה לבין השטח שבגינו חויבה העותרת בחסר עד להוצאת השומה יתפלג התפלגות אחידה בין השנים. בהתפלגות אחידה זו תתוסף שביעית מהחלק של השטח הנוסף בכל שנה.

הצדדים חלוקים בשאלה האם גורם רשמי בעירייה סיפק בעבר אישור לכך שנכסי העותרת יסווגו כמחסנים אם לאו. לעניין זה יש לקבל את טענת העותרת. היינו, העותרת רשאית הייתה להסתמך על סיווג זה של העירייה במשך השנים. הסדר זה אף מעניק הסבר ראוי לבחירת העותרת לשלם את כלל סכום הארנונה עבור המתחם כולו ואח"כ לגבות את הסכומים מהשוכרים. מדובר בפרקטיקה שאין לה הצדקה עסקית ללא "עסקת תן וקח" עם הרשות. לאור העובדה שהעירייה לא הוכיחה כי הודיעה לחברה על שינוי במדיניות הגבייה בנושא סיווג השטח, ובהתבסס על ההיגיון העסקי הרב יותר שבהטבה הנטענת, נמצא לדחות את טענת העירייה לפיה יש לשנות את סיווג השטח רטרואקטיבית.

הכלל לפיו הפרשי הצמדה והריבית נועדו לשמור על ערכו הריאלי של חיוב הארנונה המקורי ואין המדובר בענישה של הנישום, חל גם כשמדובר בתיקון חיוב רטרואקטיבי. הגבייה צריכה להיות כלכלית ולשקף את ערך הכסף. גם אם ניתן לטעון במקרים מסוימים כי יש לנהוג במי שהוטלה עליו ארנונה רטרואקטיבית לפנים משורת הדין לעניין ריבית והפרשי הצמדה, לא כך הם פני הדברים במקרה הנדון, לאור העובדה שהעותרת ידעה על הבנייה הנוספת ולא הפנתה את תשומת לב העירייה לעניין.

לסיכום: העירייה תוציא שומה מחודשת ומתוקנת. תוספת השטח שנמדדה ע"י העירייה תחולק באופן אחיד במהלך התקופה. יוספו לשומה הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה כולה. הארנונה תתבסס על סיווג מחסנים בכל הנוגע לחיוב הרטרואקטיבי. אין בכך משום אמירה בעניין הסיווג הראוי להבא.

לא נקבע צו להוצאות


חדשות תל אביב יפו והסביבה - יום יום תל אביב

 

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש