העליון: אין סמכות לביה"מש להתערב בהחלטה להעמיד אדם לדין

מאת: רותם נועם ● 16/5/2020 17:01 ● ערב ערב 2100
פסק דין שנתן השבוע העליון בעניין רפי רותם הוא ככל הנראה לא פחות מרעידת אדמה בכל הנוגע למלחמה בין הכוחות השמרנים לליברלים בעליון ובדעת הקהל. בדעת רוב של שלושה שופטים (סולברג, שטיין ואלרון) נפסק בפסק דינו של השופט סולברג, כי אין מקום להחיל דוקטרינה שעניינה ביקורת מינהלית בהליכים פליליים, ומשום כך, ההליך הפלילי אינו יכול להכיל ביקורת שיפוטית על שיקול דעתו של תובע בהחליטו על העמדת חשוד לדין. בימ"ש אף עמד על מעמדו והיקפו של עקרון השיוריות הפלילית במשפטנו, ופסק, פה אחד, כי ההחלטה להעמיד לדין את רותם אינה בלתי סבירה באופן המצדיק את ביטול האישומים נגדו.
העליון: אין סמכות לביה''מש להתערב בהחלטה להעמיד אדם לדין
רפי רותם צילום: ויקיפדיה

רותם, שעבד ברשות המיסים, נאבק ממושכות כדי שטענותיו בדבר שחיתות יתבררו בבימ"ש, אך במסגרת זו הטריד, עלב והשמיץ שוטרים, פקידים ופרקליטים, משך תקופה ארוכה. בגין מעשיו הורשע רותם בין היתר ב-20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק. בערעור שהגיש המשיב לבימ"ש המחוזי נפסק ברוב דעות כי הרשעת המשיב בעבירות הטרדה באמצעות מתקן בזק בטלה מכח עקרון שיוריות ההליך הפלילי. רותם ערער על ההרשעה,  כשהבקשה נסבה אודות מקומה של דוקטרינת הביקורת המינהלית בהליכים פליליים, ואודות מעמדו והיקפו של עקרון השיוריות הפלילית במשפטנו.

בית המשפט העליון (מפי השופט סולברג ובהסכמת השופטים אלרון ושטיין) קיבל את הערעור ופסק כי: "החלטות רשויות החקירה והתביעה, הן אלו שעניינן סגירת התיק, הן אלו שעניינן העמדה לדין, כפופות לביקורת מינהלית. חרף קיומו של מנגנון ביקורת שיפוטית מובנה במסגרת ההליך הפלילי, שבגדרו מתבררת האשמה שמייחסת התביעה לנאשם, יש הצדקה לקיומו של מנגנון ביקורת שיפוטית נוסף, בעל אופי מינהלי. ודוק, בעוד שביקורת על סגירת תיק תעשה בבג"ץ, הרי שביקורת על החלטה להעמיד לדין תתקיים, ברגיל, בערכאה הדיונית שלפניה מתברר ההליך הפלילי. לערכאה הדיונית בפלילים שלושה כלים מינהליים המאפשרים לה לבחון אם נפלו פגמים מינהליים בחקירת הנאשם ובהעמדתו לדין: האחד נועד לבטל אישומים אשר הוגשו בחוסר סמכות, בניגוד לדין (סעיף 149 לחסד"פ); השני אפשר לבקר את כשרותן של הראיות השונות (כלל הפסילה הפסיקתי); השלישי עניינו בפיקוח על התנהלות רשויות האכיפה והתביעה, אם עינו דין, התרשלו, הפלו, פעלו בשרירות או בחוסר תום לב, קיפחו זכויות נאשמים וחשודים (הגנה מן הצדק).

החלטת התביעה על העמדת חשוד לדין אינה נסתרת מעינו של בימ"ש המברר: סמכות, הליך הוגן, כשרותן של ראיות. עילות אלו ממצות בקירוב את העילות במשפט המינהלי. החלטה על הגשת כתב אישום צריך שתעמוד באמות המידה של המשפט המינהלי. אחת העילות המשמשות את בתי המשפט המינהליים, היא עילת הסבירות המהותית במסגרתה נבחן אם הרשות המינהלית איזנה כיאות בין השיקולים השונים הצריכים לעניין. ביחס לביקורת מינהלית בבג"ץ כבר נפסק כי השימוש בעילה זו כביקורת על החלטות התביעה הכללית יעשה במשורה, אך לא נשללה האפשרות לעשות שימוש בעילת הסבירות ביחס להחלטות אלו; אשר לערכאה הדיונית, האם בכוחה לבחון את סבירות שיקול דעתו של תובע בהחליטו להעמיד חשוד לדין? בחינת סדרי הדין הנוהגים בפלילים מלמדת, שאין אפשרות לבחון, כטענה מקדמית, אם החלטת התובע להעמיד חשוד לדין סבירה היא או מידתית. ההליך הפלילי אינו יכול לאפשר ביקורת כמו זו הנהוגה בהליך המינהלי ואין מקום לכינון דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים; גם מבלעדי 'דוקטרינת הביקורת המינהלית', יש לערכאה הדנה בפלילים, אמצעים ליתן מענה למצבים שבהם אין זה נכון ולא הולם לקיים הליך פלילי, או להרשיע את הנאשם: הגנה מן הצדק, זוטי דברים, אי-הרשעה או ביטולה, ביטול כתב אישום מחמת כשלים בהגשתו, כלל הפסילה הפסיקתי ואפשרות לריכוך העונש.

במהלך השנים פעל המחוקק כדי להביא להגשמת עקרון השיוריות בפלילים. כך, המחוקק פעל למען צמצום ההליכים הפליליים רק למקרים שהוכשרו לכך, מתוך הבנה שהדין הפלילי צריך לחול כמוצא אחרון, בנסיבות החשובות כמעשים פליליים. עקרון השיוריות בפלילים אינו מנחה את המחוקק לבדו, אלא גם את התובע, שעה שהוא בוחן אם נסיבות העניין מתאימות להעמדה לדין; במקרה זה שגה בימ"ש המחוזי בקובעו כי יש לבטל את האישומים נגד המשיב משום שלא היו מידתיים, מכיוון שלא עמדו באמות המידה של עקרון השיוריות בפלילים. גם אם היה מקום לקבל את דוקטרינת הביקורת המינהלית בפלילים, כפי שקבע בימ"ש קמא, להרהר אחר שיקול הדעת התביעתי, ולבחון אם מיצה התובע את מלוא הכלים שעמדו לו בטרם ניגש אל הדין הפלילי, אין להסכים עם התוצאה שאליה הגיע. העמדת המשיב לדין לאחר תקופה ארוכה שבה עלב בפקידי ציבור, ולאחר שהפר צווי הרחקה שהוצאו נגדו נמצאת ב'מתחם המידתיות' והינה סבירה, ואין זה מקרה המצדיק אי הרשעה. לפיכך, המשיב יורשע גם ב-20 עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ויוטל עליו עונש של חודשיים מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק במשך 3 שנים מהיום".

השופט אלרון סבר, בדעת מיעוט, כי ניתן לבחון את סבירות החלטת רשויות התביעה להעמיד אדם לדין כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק. חרף כך שהשימוש בעילת הסבירות להתערבות בשיקול דעת הרשות המינהלית ראוי, יש להותירו כמוצא אחרון, ואף זאת במקרים שבהם הרשות פועלת בחוסר סבירות קיצוני, ובמיוחד כאשר מונחות על הכף זכויות אדם העלולות להיפגע כתוצאה מפעולת הרשות, ואף זאת רק כאשר מוצו כל אפשרויות הביקורת באמצעות עילות מדויקות יותר, דווקא כחלק מדוקטרינת ההגנה מן הצדק, להבדיל מבחינת סבירות ההחלטה לפי דוקטרינת הסבירות המינהלית. עם זאת, גם השופט אלרון סבר כי ההחלטה להעמיד לדין את המשיב אינה לוקה בחוסר סבירות המקים לזכותו הגנה מן הצדק שבגינה יש לבטל האישומים נגדו


חדשות תל אביב יפו והסביבה - יום יות בתל אביב

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש