בג''ץ אמר למירי רגב - ''לא'' וביטל את סעיף הבונוס למוסדות תרבות שיסכימו להציג בשטחים

מאת: רותם נועם ● 16/5/2020 10:40 ● ערב ערב 2100
בג''ץ פסל שלשום (14.5) את הסעיף שקבעה שרת התרבות מירי רגב ולפיו מוסדות תרבות שיסכימו להציג בשטחי יהודה ושומרון יק'בלו תקצוב נוסף במסגרת ניקוד בונוס ממנו ייהנו. עם זאת בג''ץ לא התערב נכון להיון בסעיף הקובע תבחינים להפחתת תקצוב למוסדות שיסרבו להופיע ביהודה ושומרון וזאת מהטעם שסעיף זה טרם הופעל הלכה למעשה וכי אין לפסול על הסף תבחינים המעודדים פעילות תרבותית בפריפריה ובלבד שהם נעשים על פי תבחינים העומדים במבחני השוויוניות
בג''ץ אמר למירי רגב - ''לא'' וביטל את סעיף הבונוס למוסדות תרבות שיסכימו להציג בשטחים
תיאטרון הבימה תל אביב צילום גוגל סטריט וויו

לאו רכך ישלם משרד התרבות והפסורט הוצאות בגובה 25,000 שקל לאגודה לזכויות האזרח שהגישה את העתירה , עם זאת נקבע כי הסעיף יבוטל רק מהיום ולהבא וכי מוסדות שכבר נהנו מתקצוב יתר בשל סעיף הבונוס לא ידרשו להשיב תקציבים שכבר הועברו אליהם משום שהסתמכו עליהם מאז ועשו בהם שימוש

בג"ץ פסק, בדעת רוב של המשנה לנשאיה השו0ט מלצר והנשיאה חיות, כנגד דעתו החולקת של הופשט מינץ, כי – נוכח פגמים שנפלו ב"סעיף הבונוס" במבחני התמיכות של משרד התרבות והספורט למוסדות תרבות שיופיעו ביהודה ושומרון, שעניינם פגיעה בזכויות החוקתיות לשוויון, לחופש הדיבור ולחופש הביטוי האמנותי של מוסדות התרבות, או של האמנים החברים בהם – הסעיף יבוטל; עם זאת  הסעיף יבוטל מכאן ולהבא, והבונוסים לא ייגבו בחזרה ממי שקיבל אותם..

עתירה שעניינה המבחנים לחלוקת כספי תמיכות של משרד התרבות והספורט בתחומי: התיאטרון, הגופים הכליים והמחול (ביחד: סעיפי התיקון). לטענת העותרת, סעיפי התיקון נועדו לגרום למוסדות תרבות ואמנים להופיע, בניגוד לעמדתם ולצו מצפונם, תוך פגיעה בחופש הביטוי ובחופש האמנותי, גם בשטחי יהודה ושומרון באמצעות: מתן בונוס למוסדות שיופיעו ביהודה ושומרון (להלן: סעיף הבונוס), וגריעת ניקוד ממוסדות שיימנעו מלעשות כן (להלן: סעיף ההפחתה). העותרת מבקשת כי בג"ץ יורה על ביטול סעיפי התיקון בין אם בשל העובדה שהם פוגעים בזכויות חוקתיות, בין אם בשל עמימותם, בין אם בשל היותם מפלים, ובין אם בשל העובדה כי הם חורגים מהוראות החוק למניעת פגיעה במדינת ישראל באמצעות חרם, תשע"א-2011 (להלן: חוק החרם).

בג"ץ (מפי המשנה לנשיאה מלצר ובהסכמת הנשיאה חיות, בניגוד לדעתו החולקת של השופט מינץ) קיבל את העתירה בחלקה ופסק כי:

דעת הרוב דחתה את הטענה כי אין לעותרת זכות עמידה, דחתה את טענת היעדר הבשלות ביחס לדיון בחוקיות סעיף הבונוס, אך קיבלה טענה זו ביחס לסעיף ההפחתה, מאחר שמיום פרסום סעיפי התיקון ועד היום לא נעשה כל שימוש בסעיף זה כאשר ההכרעה בחוקיות סעיף ההפחתה חייבת להתבסס על מידע מקיף יותר, שאינו מצוי כעת. לגופו של עניין, חלוקת כספי תמיכות למוסדות ציבוריים, ובכלל זה למוסדות תרבות, היא בסמכות הרשות ומשכך אופן חלוקה זה נתון לשיקול דעתה של הרשות. לצורך חלוקת הכספים, הרשות צריכה להתקין מבחנים ואלה יכולים לכלול גם תמריצים עבור המוסדות הנתמכים. עם זאת, מבחני התמיכה צריכים לעמוד בחובת השוויון החוקתית הקבועה בחוק יסודות התקציב (ובעקבותיו בנוהל התמיכות ובהנחיות היועמ"ש), ולעמוד בעקרונות המשפט המינהלי הכוללים, בין היתר, את עילת איסור ההפליה.

סעיף הבונוס במבחני התמיכות בגופים הכליים, קובע כי "גוף כלי שקיים בשנת ההערכה קונצרטים באזור יהודה ושומרון, יוכפל בניקוד שקיבל במשתנה זה לפי פסקאות (1) ו-(2), במקדם של 1.1." סעיף זהה בניסוחו קיים גם ביחס לתיאטרון ומחול, ואולם אין בנמצא סעיף דומה ביחס לבונוס לגבי הפקות מופעים לפני קהל בגליל, או בנגב. דעת הרוב פסקה כי למרות שאין לאף גוף זכות קנויה לקבלת תמיכה מהמדינה, הרי משהמדינה החליטה לקבוע מבחני תמיכה עליהם לעמוד בעקרון השוויון, וכי בסעיף הבונוס קיימת פגיעה בעקרון השוויון משום שהוא אינו ניתן למופעים בנגב ובגליל, אף שהם מרוחקים מתל אביב הרבה יותר מאשר יישובי יהודה ושומרון.

אשר לחופש הביטוי, נפסק כי הזכות לחופש הביטוי כוללת גם את החופש להימנע מפעולה או מהתבטאות. נוכח המציאות החברתית והפוליטית בארצנו, חופש הביטוי של מוסדות התרבות ושל האמנים החברים בהם משתרע גם על היכולת של אותם מוסדות ואמנים להימנע מלהופיע באזור יהודה ושומרון. עם זאת, חוק החרם כלל רק את מי שמפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, כמשמעו של ביטוי זה בחוק האמור, או על מי שהתחייב להשתתף בחרם כאמור. מכאן שסעיפי התיקון מתיימרים לכאורה לחרוג מעבר להוראות חוק החרם, וזאת אין לקבל; עוד נפסק כי הזכות לחופש הביטוי מטילה על הרשות את החובה שלא להפלות בין אנשים, או מוסדות על רקע של ביטוי עמדותיהם ודורשת ממנה לשמור על ניטרליות, וכי הזכות לחופש הביטוי חלה גם במקרה של מימון ממשלתי לאמנות, והממשלה איננה רשאית להעדיף ביטוי אחד על פני האחר, מטעמים פוליטיים.

לסיכום, סעיף הבונוס אינו מחיל מבחנים שוויוניים לצורך חלוקת כספי התמיכה כנדרש מכוח סעיף 3א לחוק יסודות התקציב ומכוח כללי המשפט המינהלי. סעיף זה יש בו, מעבר לפגיעה בשוויון, גם פגיעה שאיננה מוצדקת בזכות לחופש הביטוי של מוסדות התרבות, אשר תקציבם ייגרע ביחס למוסדות אחרים, בשל דרך התנהלותם הפסיבית. לנוכח הפגמים שנפלו בסעיף הבונוס, הורתה דעת הרוב על ביטולו, וזאת מכאן ולהבא; מוסדות תרבות שזכו ביתרון תקציבי מכוח סעיף הבונוס, לא יידרשו להשיב את הסכומים העודפים שקיבלו, שכן הדבר עלול לפגוע בהם וסביר להניח שהם הסתמכו על כספים אלו כחלק מתחשיביהם הכלכליים ופעלו בתום לב בעניין זה.

השופט מינץ סבר, בדעת מיעוט, כי לעותרת אין זכות עמידה וכי יש לדון הן בסעיף הבונוס והן בסעיף ההפחתה, ופסק כי סעיפי התיקון אינם מפלים ואינם פוגעים בחופש הביטוי. לדעתו הן "סעיף הבונוס" והן "סעיף ההפחתה" אינם פוגעים בשוויון. סעיפי התיקון עומדים בקשר ישיר עם התכלית שעניינה עידוד מופעי תרבות בקהלים רחבים ומגוונים. המשקל שניתן למשתנה האמור הינו סביר ומתון ואינו מצדיק התערבות. דעת המיעוט אף דחתה את הטענה בדבר פגיעה בחופש הביטוי שעה שאין מדובר בענייננו בהגבלת תוכן אומנותי ומשלא נמצא כי סעיפי התיקון פוגעים בשוויון.


חדשות תל אביב יפו והסביבה - יום יום תל אביב

תגובות

הוסף תגובה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי השימוש